עברית

פיזור הפגנות במוסקבה, צילום מסך

האם אנו זקוקים ל"מדפסת מטורפת"?

אני עצמי הייתי עדה לתהליך שבו הדמוקרטיה שאך נולדה הפכה שוב לדיקטטורה – ברוסיה התהליך התחיל מהחלשת הדומא (הגוף המחוקק, שכונה בשלב מסוים בפי העם "המדפסת המטורפת" בגלל כמויות בלתי סבירות של חוקים הזויים שהתקבלו בו). המחוקק הפך להיות כפוף לנשיא. בשלב הבא בוטל בית המשפט החוקתי – המקביל לבג"צ שלנו.

כאשר עולה חדש מרוסיה, שהגיע לכאן בשנים האחרונות, צולל לראשונה לחיים הפוליטיים של ישראל, הוא מאושר. הרי אנשים כאן מביעים את דעתם בחופשיות. הם הולכים לעצרות ומארגנים הפגנות וכמעט אף פעם לא נפגעים בגלל זה. הם בוחרים במי שהם רוצים, גם כשאין במי לבחור… אבל עצם העיקרון!

בקיצור, בהשוואה לרוסיה הכול פה נהדר. אבל האם רוסיה היא המדינה שאליה היינו רוצים להשתוות? המציאות הפוליטית ברוסיה בה כל האיזונים בין הרשויות קרסו, החוקה הפכה לחסרת משמעות, וכל מי שלא הסכים לכך מצא את עצמו בבית הסוהר היא ללא ספק רחוקה מאתנו. ועדיין אזכיר איך "הם" הגיעו למצב הזה. כוחו הבלתי מוגבל, המוחלט, של המחוקק הוליד את "חוק דימה יעקובלב" (שבפועל אוסר לאמץ ילדים),"חוק חוסר הכבוד לרשויות" או "חוק התעמולה ההומוסקואלית" שהוציא את להט"ב מחוץ לחוק. זכויות האדם והאזרח הופקרו. אבל זה לא קרה ביום אחד. מדובר בתהליך.

ובחזרה אלינו – המערכת הפוליטית של ישראל אינה אידיאלית, מכיוון שמפלגות קטנות רבות קורעות את ציבור הבוחרים ומכיוון שחלק מהמתמודדים הם בעלי השקפת עולם שסותרת את חוקי היסוד ואת מגילת העצמאות. כמו כן הרשות המחוקקת והמבצעת לא מופרדות מספיק, והמפלגה המנצחת מרכיבה קואליציה וממשלה שתלויות לחלוטין באידיאולוגיה של מפלגת השלטון. בישראל זה נראה טבעי ורגיל, אך זה גורם לכך שראש ממשלתנו פשוט לא יכול להיות "ראש הממשלה של כולם" – הוא הופך לראש הממשלה של ה"בייס" שלו כי עתידו הפוליטי תלוי בבוחריו. וכך גם עתיד כולנו הופך להיות תלוי, בעצם, בהשקפת העולם של בוחרי המפלגה הגדולה. הדבר מייצר עיוותים חמורים – למשל, באיזו מדינה (למעט דיקטטורות), ראש הממשלה מפחיד בהתמדה את הבוחרים, כשהוא מכנה את מתנגדיו הפוליטיים "שמאלנים" שרוצים ברעת העם והארץ?

מי שמבין את הדמוקרטיה ככוח הרוב, ולא כהגנה על זכויותיהם של כל האזרחים, מרוצים למדי מהמצב. הרוב, בהיעדר מנגנונים שיעצרו זאת, נופל בקלות למלכודת של לדבוק במנהיג חזק, המפרש את החוקה או את חוקי היסוד ככל העולה על רוחו. זהו טבע האדם. אני עצמי הייתי עדה לתהליך שבו הדמוקרטיה שאך נולדה הפכה שוב לדיקטטורה – ברוסיה התהליך התחיל מהחלשת הדומא (הגוף המחוקק, שכונה בשלב מסוים בפי העם "המדפסת המטורפת" בגלל כמויות בלתי סבירות של חוקים הזויים שהתקבלו בו). המחוקק הפך להיות כפוף לנשיא. בשלב הבא בוטל בית המשפט החוקתי – המקביל לבג"צ שלנו. באירועים האחרונים במוסקבה, בעין המצלמה נתפסה נערה בת 17 שעמדה והקריאה לכוח המשטרה החמוש שחסם את הרחובות וגרר מפגינים בלתי אלימים לכלא, את סעיף 31 בחוקה הרוסית המדבר על זכותם של אזרחים למחאה לא אלימה. תמונה זו היא סמלית מאוד – איש אינו מגן יותר על החוקה, למעט הילדה בת ה -17 וחבריה. מיותר לציין שבריאותה, חירותה ואפילו חייה נמצאים בסכנה בשל כך.

גם אנו עלולים למצוא את עצמנו במדינה בה למגילת העצמאות וחוקי היסוד כבר לא יהיה את הכוח להגן על בני האדם – אלא רק על האינטרסים של השלטון ו"הרוב", אלא אם מערכת הבקרה והבלימה של הבג"צ תמשיך לפעול. כי מה אנו רואים כעת במפלגות מהן מורכבת הקואליציה? תמיכה של הליכוד בימין הקיצוני ודתיים קיצוניים (אחרת לא יהיה רוב לימין), או משא ומתן סודי סביב תיק שר המשפטים במחיר מתן חסינות נתניהו. מי יבלום את המפולת הזו, אם לא שופטים הבלתי תלויים?

פעם כבר קרה לי שהתעוררתי במדינה שאיבדה את מאפייניה הדמוקרטיים ואני חוששת – לדעתי, בצדק רב – שזה עלול לקרות גם כאן. ידידי, מדען ועיתונאי רוסי, שמתבונן בהתפתחות העניינים אצלנו מהצד, אמר לי: "אם ישראל רוצה להיות כמו רוסיה, היא צריכה קודם כל לפגוע ברשות השופטת." האם באמת זה מה שאנחנו רוצים?

Обсудить на Facebook
@relevantinfo
Читатели, которым понравилась эта статья, прочли также...
Закрыть X
Content, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zFooter, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x